החלטה בתיק בש"פ 8520/10

           מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח) מיום 31.10.2010, לפיה יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיוחסות לעורר עבירות של אינוס, איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית ופציעה. נטען כי העורר החל לחזר בשנת 2008 אחר המתלוננת. המתלוננת סירבה לחיזוריו של העורר. ביום 28.2.2010 הגיע העורר עם שניים מחבריו אל דירת המתלוננת, שם החלו העורר וחבריו לשתות בקבוקי בירה. במהלך הביקור לקח העורר את המתלוננת בכוח לחדרה והחל להכותה בכל חלקי גופה בשל סירובה המתמשך לנהל עימו קשר רומנטי. לאחר התערבות חבריו חזרו העורר והמתלוננת לסלון, אך אז שבר העורר בקבוק בירה והצמידו לבטנה של המתלוננת, תוך שהוא דורש ממנה להחליט האם היא מעוניינת בו. בהמשך, לאחר שחבריו עזבו את הדירה, משך העורר בשערותיה של המתלוננת ואמר לה שימשיך לענותה עד שיקבל ממנה תשובה חיובית. למשמע דבריו ענתה המתלוננת בחיוב. מיד לאחר מכן החל העורר להפשיטה ולמרות בקשותיה כי אינה רוצה לקיים יחסי מין, השכיבה על המיטה ובעל אותה. בסמוך ומיד לאחר אירוע זה עבר העורר להתגורר בדירת המתלוננת ובהמשך השניים אף עברו יחדיו לדירה אחרת באיזור תל אביב, בה שהו עד ליום 15.5.2010, אז עזבה המתלוננת את דירתם ועברה להסתתר אצל חברים. נטען כי בתקופת המגורים המשותפים נהג העורר לאיים על המתלוננת ולהפחידה, ואף לאנוס אותה.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) קיבל את הבקשה, בקובעו כי יש די ראיות לכאורה נגד העורר ומתקיימת עילת מעצר. בית המשפט הדגיש כי לא הוצגה בפניו חלופת מעצר על ידי באי כוח העורר. בקשה לעיון חוזר על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' קאפח), בקובעו כי העורר אינו יכול לשלוט בדחפיו ולכן אין מקום לבדוק את חלופת המעצר שהוצעה. בית המשפט התבסס בהחלטתו זו על תסקיר שירות מבחן שנערך לעורר, אשר מצא כי נשקף ממנו סיכון, אשר אין החלופה המוצעת מאיינת אותו.

           על החלטה זו מוגש הערר שלפניי.

3.        בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט בדחותו את הבקשה לעיון חוזר. לדבריו, מסוכנות העורר אינה גבוהה כפי שקבע בית המשפט קמא, וקביעתו באשר לחוסר יכולתו של העורר לשלוט בדחפיו נעשתה בהעדר ביסוס לכך בחומר הראיות ובתסקיר שירות המבחן. הוא מבקש לתמוך טענתו זו בעדות המתלוננת בבית המשפט, אשר ציינה כי חייהם לאחר מעשה האינוס הראשון היו כשל זוג רגיל וכי העורר לא פגע בה בכל תקופה זו. מעדות זו למד הוא גם כי חל כרסום מהותי וממשי בעוצמת הראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. עוד טוען בא כוח העורר כי בשל קשיי שפה והקושי להשיג אישורי כניסה למתורגמנים לבית הסוהר, אשר הותרו רק לאחר שהתקבלה עתירת אסיר שהגיש, קיים קושי בהכנת פרשת ההגנה בעניינו. לטעמו, יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בכדי להבטיח שההליך המשפטי בעניינו יהיה ראוי. בא כוח העורר מוסיף כי העורר נעדר עבר פלילי וניתן באמצעות תנאים מגבילים, לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לבסוף טוען בא כוח העורר כי בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא הוצעה חלופת מעצר נוספת אשר לא זכתה להתייחסות כלל מבית המשפט. לשיטתו, יש בחלופה זו בכדי לתת מענה למסוכנות המשיב בעיקר בגלל שהיא רחוקה ממקום מגוריה של המתלוננת.

4.        באת כוח המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערר. לשיטתה, אף אם קיימת בעייתיות הנובעת מעדות המתלוננת בנוגע לחלק מהמעשים המיוחסים לעורר, עדיין העדות הייתה בהירה ועקבית בנוגע למעשה האונס האלים הראשון המיוחס לו. היא מדגישה כי חברתה של המתלוננת תיעדה בתמונות את החבלות שנגרמו למתלוננת ביום שלמחרת האונס, וכי מעשה חמור זה לבדו מלמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר. בנוסף טוענת באת כוח המשיבה כי בית המשפט קמא התבסס בקביעתו כי לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר בחלופת מעצר, על תסקיר שירות המבחן אשר קבע במפורש כי העורר אינו מסוגל לקבל דחייה ומגיב בכעס ואלימות. עוד טענה כי החלופות שהוצעו על ידי העורר אינן מספקות פיקוח הרמטי ולא יכולות לאיין את מסוכנותו.

5.        דין הערר להידחות. טענתו העיקרית של העורר היא לכרסום שחל בראיות הלכאוריות העומדות נגדו. אמנם, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי עדות המתלוננת מובילה לכרסום מסוים בראיות לכאורה ביחס למעשים המיוחסים לעורר בתקופה שבה הוא והמתלוננת גרו יחדיו. ואולם, לא הוצג בפני דבר אשר יוביל למסקנה בדבר כרסום בקיומן של ראיות לכאורה הנוגעות למעשה האונס האלים הראשון המיוחס לעורר. העבירות המיוחסות לעורר אשר לא חל בהן כרסום כוללות אינוס, תקיפה ואיומים. מדובר בעבירות חמורות ביותר, המצביעות על רמת מסוכנות גבוהה (בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.9.1998)). מסוכנות זו מתחזקת לאור נסיבות המקרה, כאשר נטען כי קודם למעשה האונס, ואף בנוכחות אחרים, נהג העורר באלימות ובאיומים כלפי המתלוננת.

           המסקנה בדבר מסוכנות העורר נלמדת גם מהתרשמות שירות המבחן כי העורר אינו מסוגל להתמודד עם דחייה ומגיב בכעס ובתוקפנות. בתסקיר צויין אף כי לא ניתן לשלול את הסיכון הנשקף מהעורר נוכח מצבו. אציין כי אמנם, ניתן ללמוד מדברים אלו, כפי שבית המשפט קבע, כי לעורר יש קושי בשליטה על מעשיו ונשקפת ממנו מסוכנות רבה. ואולם, לטעמי, אין להסיק בהכרח כי די בדברים אלה כדי לייתר בחינת האפשרות של חלופת מעצר. כידוע, בחינת חלופת מעצר צריכה להיעשות גם כאשר המעשים המיוחסים לנאשם הם חמורים וקשים, פרט למקרים בהם שוכנע בית המשפט כי הנתונים שבפניו מעלים כי מדובר במסוכנות כזו שברור כי אינה מאפשר שחרור לחלופת מעצר (ראו 6210/07 מדינת ישראל נ' גלזר (לא פורסמה, 5.8.2007)). כפי שאמרה השופטת נאור:

"אכן, מי שעובר, לכאורה, עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים. ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון. נראה לי כי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק מקטין את ממדי הסיכון". (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסמה, 8.7.2001).

           במקרה דנן, אין בחלופות המעצר שהוצעו עד כה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. מדובר במעשה אלים וקשה כשהתנהלותו של העורר מעידה עליו לכאורה כי הוא נכון לנקוט באלימות קשה אל מול סירוב. בנוסף, קיומו של מרחק גיאוגרפי בחלופת מעצר בין נאשם בעבירות מין לבין המתלוננת הוא אכן שיקול חשוב (בש"פ 301/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.1.2010)), אך הוא אינו השיקול היחיד. לא השתכנעתי כי חלופת המעצר המוצעת עתה, לפיה ישהה העורר במשק במושב אמונים בפיקוח בעל המשק וזוגתו, תוכל להציב לעורר מסגרת וגבולות תוך פיקוח עליו באופן הרמטי, אשר יאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לכך יש להוסיף כי תסקיר שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר דומה שהוצעה. משכך, ולאור השלב הראשוני יחסית שבו נמצא ההליך איני רואה מקום לשחרר את העורר למעצר בתנאים מגבילים.

           לסיום אציין כי לאור דחיית מועד הדיון בו תתקיים החקירה הנגדית של המתלוננת, דומה כי יש לעורר ולבאי כוחו די זמן להתכונן ולהכין את פרשת ההגנה בתיק.

           הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, כ"ה בכסלו, תשע"א (02.12.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רח

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: